אלטיקס וי - Altix V
יצחק ניצן קנה את המצלמה הראשונה שלו בחנות צילום בתל-אביב בשנת 1956, כאשר היה בן 22. הוא חלם על מצלמה משלו במשך השירות הצבאי, וכאשר השתחרר הוא מיהר להשתמש במיטב הכסף שחסך על מנת לקנות מצלמה שתשרת אותו נאמנה. בישראל של שנות החמישים קניית מוצרים תוצרת גרמניה הייתה דבר שנעשה ברגשות מעורבים. עם זאת, יצחק לא היסס כאשר המוכר הציע לו לרכוש מצלמה גרמנית. זה היה ידוע אז, כמו שזה ידוע גם היום, שבכל מה שנוגע לאיכות החומרים ולאופטיקה משובחת, אין מתחרות למצלמות תוצרת גרמניה. אמנם לא היה לו כסף לרכוש לעצמו מצלמת Contax ובטח שלא Leica, אבל מצלמת ה-Altix V, הפשוטה יחסית, הסתדרה עם התקציב. ואכן, המצלמה הקטנה הזו היטיבה לשרת את יצחק במשך יותר מ-30 שנה, עד שהיא הוחסנה בארון והוחלפה במצלמה אוטומטית.
היום יצחק כבר בן 76. באחד הניקיונות בבית הוא מצא את ה-Altix V מתחבאת במגירה שבארון הבגדים והציע לי לקחת אותה לסיבוב. המצלמה הזו כל כך חזקה ועמידה שהוא לא פחד שיקרה לה משהו. "מה יש לחשוש" הוא אמר לי, "גם ככה אף אחד כבר לא מוצא בה שום עניין והיא סתם מעלה אבק בארון". זה מרגש מאוד להשתמש במצלמה ישנה שנראה כאילו הוצאה מתוך המוזיאון. אבל יראת הכבוד נשכחה ממני מהר ובזמן השימוש חזרתי להיות צלם שמחפש את הזווית המעניינת, ורוצה להוציא את המיטב מחוויית הצילום. בלי שום היסוס נכנסתי איתה אל תוך הים ועשיתי את דרכי אל עבר הגולשים. אך אל דאגה, הגרמנית המוצקה שזה שנים רבות לא נחשפה אל אור השמש ובטח שלא טעמה מים מלוחים, שרדה גם אותי…
מרגע שיצאתי במסע הצילום שלי אל העבר לא הפסקתי לחלום על הרגע שבו אצא לצלם ברחוב חמוש במצלמה גרמנית, וכמובן שאני מתכוון לאחת ממצלמות ה-Rangefinder של Leica. אבל עד שאמצא את הכסף להגשמת החלום, ה-Altix V מאפשרת לי הצצה חטופה לדיוק של המכניקה והאופטיקה הגרמנית. הצמצם בתוך עדשת ה-Zeiss של ה-Altix V נע בחלקלקות כאילו זה עתה יצא מהמפעל, ואני לא יכול שלא להתרגש ממלאכת המחשבת של פעולת המנגנון העדין שמפעיל את התריס, גם היום, יותר מ-50 שנה אחרי שהמצלמה החלה להקליק.
Altix היא סדרת מצלמות אשר יוצרו על ידי חברה בשם Eho-Altissa אשר פעלה בעיר דרזדן שבמזרח גרמניה. הסדרה הייתה בייצור משנת 1938 ועד 1959, שזו גם השנה שבה התמזגה החברה עם מעצמת הענק של אותן השנים Kombinat VEB Pentacon, שביחד עם Eho-Altissa גם בלעה לתוכה חברות כמו Zeiss. המודל "Altix V" יוצר ב-1956 והופץ לשאר העולם באופן מאסיבי במיוחד, בתוספת של כמה עדשות נלוות. זו מצלמת “Viewfinder”, מה שאומר שלא רואים דרך העדשה כמו במצלמות "SLR" ואין אפילו דרך לעשות פוקוס דרך העינית כמו במצלמות "Rangefinder". המצלמה מצוידת בעינית עצמאית שרק מעידה, באופן לא מדויק, על התמונה שתתקבל במעבר האור דרך העדשה הממוקמת כ-4 ס"מ באלכסון ממנה. אם כך, איך עושים פוקוס? הטווח מסומן על העדשה ולפני הלחיצה על הרמת התריס צריך לאמוד את המרחק בעין ולכוון אותו בטבעת הפוקוס. אני עשיתי כמיטב יכולתי לאמוד את הטווחים, אבל לא תמיד הצלחתי לדייק. אני מניח שהייתי צריך לחשוב קצת יותר בטרם צילמתי חלק מהתמונות. שימוש במצלמה מסוג "Viewfinder" דורש יותר תשומת לב מהצלם אבל ללא ספק מעניק לו חושים מחודדים יותר ומשפר את רמת המקצועיות שלו.
דבר נחמד במצלמה זו הם ללא ספק הממדים הקטנים והנוחים שלה: 11 ס"מ רוחב, 6.5 ס"מ גובה ואורך של 8.5 ס"מ. המצלמה נוחה מאוד לאחיזה ביד ואין חשש ללחוץ על הכפתור הלא נכון בטעות. כל מה שעליך לעשות אחרי מתיחת הפילם (רול רגיל של 36 מ"מ) הוא לכוון את שלושת הטבעות שעל העדשה (במצלמה של יצחק מדובר על עדשת 50 מ"מ מסוג Carl Zeiss Jenna Tesser עם מפתח צמצם של 2.8f/) – הטבעת של הצמצם (שתנועתה חלקלקה כמו מריחת חמאה על טוסט), הטבעת של המרחק והטבעת של מהירות התריס שנע בין 1 ל-300 חלקי השנייה. על גבי העדשה קיימת טבעת רביעית שנועדה להברגת העדשה על גבי המצלמה.
יצחק עשה עבודה מצוינת בשמירה על המצלמה במשך השנים הארוכות שהייתה ברשותו, והיא נראית כאילו הוא סיים לצלם בה רק אתמול. לא מזמן, בקיץ של 1975, יצחק נתן את ה-Altix V לבנו שיצא לטיול שנתי של בית הספר בדרום הארץ. בכדי לעזור לו עם הכיוונים הוא רשם הנחיות על גבי קרטון קטן שאותו חיבר לנרתיק של המצלמה. זה היה רגע מרגש לקרוא את ההוראות בכתב ידו מלפני יותר מ-35 שנה. לפתע המצלמה הקטנה הזו הפכה לאבן דרך בחייו של האיש, שמאז ומתמיד אהב לצלם.
אחרי שהתרגלתי אל המצלמה, טענתי אותה בקודאק 200asa, והנחתי אותה בתיק שלי שתהיה מוכנה לשליפה מהירה. אני מאמין שהדרך הכי טובה להכיר מצלמה היא פשוט לקחת אותה אתך לכל מקום שאליו אתה הולך. זה היה בדיוק בסוף חופשת הקיץ של גפן מהגן, ואנחנו יצאנו כל יום לטיול אחר – לים, לגן החיות התנכ"י ולשוק מחנה יהודה.
